זוהי הגרסה השנייה של הפרק, וייתכן שמה שכתוב בה לא יהיה תואם לפרקים אחרים שעוד לא עודכנו.

לאחר שאור נכנסה אל תוך הבית, אפרים נזכר בארנון. הוא שמע בעצמו שהנהגת הכנופייה מתכונת להעניש גם אותו. אפרים היה חייב להגיע אליו ולהזהיר אותו לפני שהם יגיעו. הוא הסתכל סביבו, פנה אל רחוב מימינו והתחיל לרוץ. הוא לא ידע איפה הוא נמצא עכשיו, אבל אותו זה לא הטריד. העיקר שיגיע לגדה המערבית של הנהר. משם הוא כבר יתמצא. אפרים המשיך לרוץ בין הסמטאות, עד שהתפרץ לאחד הרחובות שבהם הוא עבר אתמול. הוא פלט אנחת רווחה. עכשיו אולי יהיה לו סיכוי להגיע אל ארנון לפני הנוכלים האלו.

זוהי הגרסה השנייה של הפרק, וייתכן שמה שכתוב בה לא יהיה תואם לפרקים אחרים שעוד לא עודכנו.

רובד עננים נאסף על יד האופק וחסם את השמש הזורחת, אך הוא לא עצר את קרני האור שחדרו דרכו. חלקן הגיעו אל עבר מיטת יחיד קשה, ופגעו באדם ששכב עליה. האיש קם ממיטתו ופתח את החלון דרכו הגיעו הקרניים. רוח בוקר סתווית נשבה על פניו.
לילה רדוף מחשבות עבר על מרדכי – תהיות לגבי חייו שהתערבבו עם זיכרונות מרים. מרדכי הרגיש שהוא יכול לשקוע במחשבות האלו במשך שעות ארוכות, ועל כן הוא החליט לשים להן סוף. הוא יצא מהמיטה והתלבש במהירות, ועבר במטבח רק כדי לאסוף כיכר לחם טרייה מהמזווה. הוא יצא לרחוב בעודו בוצע את הכיכר ומכניס חתיכות ממנה לפיו. הוא המשיך בדרכו לעבר השער הצפון-מערבי, ולתקוותו הרבה, הוא מצא אותו – אותו חסר הבית שהטריד את מנוחתו כל הלילה. הוא ישב על המדרכה בדיוק באותו מקום בו היה מקודם.

זוהי הגרסה השנייה של הפרק, וייתכן שמה שכתוב בה לא יהיה תואם לפרקים אחרים שעוד לא עודכנו.

אפרים הוריד את רגליו מהגשר והביט סביבו. הוא עמד בקצהו הצפון-מזרחי של הרובע המערבי. האזור הזה, למרות שהוא נמצא בחלק העני של העיר, הזכיר לו יותר את רחובות הרובע הצפוני מאשר משהו שהיה מצפה למצוא בשכונת עוני. בכל זאת, היה ניתן לחוש מיד בהבדלים בין הרובעים: כאן הבניינים היו צפופים יותר, הרחובות נקיים פחות, והאדריכלות היתה נטולת כל עיטורים. אמנם זו היתה שעה מאוחרת, אבל אפרים היה יכול להישבע שהרובע הזה חשוך יותר מקודמו ללא קשר לשעה. בעוד האור סביבו דועך, אפרים הביט במגילה וחיפש את כתובת היעד.

זוהי הגרסה השנייה של הפרק, וייתכן שמה שכתוב בה לא יהיה תואם לפרקים אחרים שעוד לא עודכנו.

אור השחר חדר מבעד החלון אל כיוון מיטת יחיד קשה, עד שפגע במרדכי. הוא זע באי-נוחות בעודו מנסה להיאבק בחושיו המאותתים לו לקום, אך לבסוף הוא נכנע ופקח עיניים. אם היה הדבר בשליטתו, הוא היה ממשיך להישאר במיטה עד אחרי הצהריים,  אך כשומר היו לו מחויבויות שלא מחכות לדבר. בחוסר חשק, הוא קם מהמיטה ופשט את הכותונת שלו. הוא הסתכל סביבו בחדר הריק. לא היה בו דבר פרט למיטה ולארון הבגדים שלו. מרדכי ניגש בכבדות לארון ולבש את בגדיו התחתונים. אז הוא לבש שכבה נוספת, עבה יותר, ופנה להסתכל בתחתית הארון, שם הונחו בערבוביה חלקי השריון שלו. מרדכי הרים את לוחית החזה שלו ובחן אותה – היתה עליה שכבת חלודה כהה. עבר זמן רב מאז שהוא צחצח אותה, אבל אותו זה לא הטריד. ממילא הוא לא היה צריך באמת להילחם באף אחד, והוא גם לא ציפה שמישהו יעיר על ההזנחה, מכיוון שהמדים שלו כיסו את רוב השריון. מרדכי רכס את חלקי השריון על גופו, ועליהם הוא לבש את מדי המשטרה הצהובים, הכללו לא יותר מאפודה, סינר מותניים וגלימה קצרה. לאחר שראה שהוא לבוש כראוי הוא אסף את גרזן המוט שלו מפינת הארון ויצא מהחדר.

בין אם גיליתם את האתר הזה במקרה ובין אם שלחתי לכם באופן אישי קישור, סביר להניח שאתם לא באמת יודעים על מה בדיוק הסיפור שאני מנסה לכתוב.

ובכן, הרשו לי להציג בפניכם את הרקע ואת תקציר העלילה:

הסיפור של תוכנית ג' מתרחש בממלכה הבדיונית "צוניער", וליתר דיוק, בעיר "יובלים" אשר בדרומה.
(אין קשר לקיבוץ בעל שם זה. גיליתי על קיומו רק לאחר שהתחלתי לבנות את העולם, ודי נקשרתי לשם בנקודה זאת.)

הממלכה נמצאת ברמה הטכנולוגית של ימי הביניים המאוחרות: השימוש באבק שריפה מתחיל לצבור תאוצה, וקיימת רמה מסוימת של תיעוש והתאגדויות עובדים. עבור תושבים רבים, זוהי תקופה של צמיחה ופתיחות לעולם, אך לא כך המצב ביובלים.